פסק-דין בתיק ע"פ 71742/07

השופטת י' שבח:

בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופטת ז' הרמן) בת"פ 6417/06, לפיו הורשע המערער בעבירת שימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ובעבירת קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 לחוק העונשין.

המערער זוכה מעבירת זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין.

הערעור מכוון כנגד הכרעת הדין בלבד.

העובדות

מרבית העובדות בתיק זה אינן שנויות במחלוקת.

המערער היה במועדים הרלוונטיים מלווה בריבית ועסק בניכיון צ'קים. הפרשיה נשוא ענייננו נסבה סביב שני שיקים מזוייפים שהופקדו בחשבונו של המערער וחשבונו זוכה בסכומיהם:

האחד - שיק על סך 46,634 ש"ח, ז"פ 18.2.2002, שנמשך מחשבונה של חברת תפודי וולדן אילת בע"מ לפקודת אולפני טי.וי. מרקט בע"מ (מוצג ת/3). השיק זוייף על ידי מאן דהוא באופן ששמו של הנפרע המקורי שונה ל "תחר הארון או אלון בלבד" (מוצג ת/2) (להלן: "השיק הראשון"). השיק הופקד בחשבונו של המערער ביום 21.2.2002 וזוכה בהתאם.

השני - שיק על סך 6,786 ש"ח, ז"פ 1.1.2002, שנמשך מחשבונה של המועצה האזורית עמק הירדן לפקודת זאב המרכז לעזרה ראשונה (מוצג ת/4). השיק זויף על ידי מאן דהוא באופן ששמו של הנפרע המקורי שונה ל "הארון טחר בלבד" (מוצג ת/5) (להלן: "השיק השני"). השיק  הופקד בחשבונו של המערער וזוכה בהתאם.

עובדת זיופו של השיק הראשון נתגלתה לאחר שבוע ימים מיום הפקדתו בחשבון. עובדת זיופו של השיק השני נתגלתה חודשים ארוכים לאחר שנפרע לחשבונו של המערער.

עובדות אלו אינן שנויות במחלוקת, כעולה מסיכומי המערער בבית משפט קמא וכעולה מהודעת הערעור.

הנושא היחידי השנוי במחלוקת הינו טענת המערער לפיה לא ידע, עובר להפקדה, על היותם של השיקים מזוייפים, ושילם את סכומיהם לאלמוני שהפקידם בחשבונו.

כתב  האישום

כתב האישום ייחס למערער את זיופם של שני השיקים, את הפקדתם בחשבונו ואת קבלת סכומיהם במרמה.

בקשר לשיק הראשון, נאמר באישום הראשון:

"קיבל הנאשם או אלמוני מטעמו את השיק הגנוב... זייף את השיק הגנוב... הפקיד הנאשם או מי מטעמו את השיק המזויף... והשיק המזויף נפרע. במעשיו המתוארים לעיל זייף הנאשם מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר וכן השתמש במסמך מזויף וקיבל במרמה סך של 46,634 ש"ח. "

בקשר לשיק השני, נאמר באישום השני:

  "קיבל הנאשם או אלמוני מטעמו את השיק הגנוב... זייף את השיק הגנוב... הפקיד הנאשם או מי מטעמו לפירעון את השיק המזויף... והשיק המזויף נפרע. במעשיו המתוארים לעיל, זייף הנאשם מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר וכן השתמש במסמך מזויף וקיבל במרמה סך של 6,786 ש"ח."

הכרעת הדין

בית משפט קמא זיכה, כאמור, את המערער מעבירת הזיוף, בהעדר ראיות לכך שהמערער, או מי מטעמו, הוא שזייף את השיקים. יחד עם זאת, מצא בית משפט לנכון להרשיע את המערער בעבירת השימוש במסמך מזויף וכן בעבירת קבלת דבר במרמה.

את הרשעתו של המערער בכל הנוגע לשיק הראשון, ביסס בימ"ש קמא על העובדה, שלא היתה שנויה במחלוקת, ושגם המערער הודה בה, כי ימים מספר לאחר ההפקדה,  הודע לו על ידי נציג הבנק כי עסקינן בשיק מזויף. בימ"ש קמא סבר כי די בידיעתו המאוחרת של המערער אודות זיופו של השיק, על מנת לבסס הרשעה, שכן היה עליו להשיב לבנק את סכום השיק משנודע לו על הזיוף. משלא עשה כן, כשל בעבירה. וכדברי בית המשפט: